תפילת האבק
אני אבק
חלקיקֵי הֵאני שנהיה
מפוזרים על זמן ומרחב.
נקודות של כובד ומשיכה
המכָוונות אותי הֵנָה והֵנָה.
בַכל מָקום
וּבכל ַרגע
אוחז אני בעצמי.
קולי נשמע לי כזר
כשרגליי רוקדות בעדינות
ועיניי נעצמות
וכשבחוץ חשוך וקר.
באותו רגע
ובנקודה אחרת בזמן,
אני טובל במקווה,
נוטל בידיי את העול.
אטול ואפרוק את העול
שוב ושוב
באדיקות סיזיפית:
נימול ונרגש
אצא
מפוזר ומפורק.
ידיים זרות אוספות את האבק
איסוף עדין ואלים למוקדים שונים,
מעצבות ערימות של אבק האני.
כל ערימה היא אני
אדם הנולד מחדש
הנולד ובוהה בי
דוקר אותי עם עיניו
לעתים אף מרגיע אותי
כשעיניי דומעות.
אני לא גוש -
אני אבק.
תחושות כגרגירי חיבוקים,
מילים נטחנות לאבקת פטפטת.
תפילות במעגל סגור,
תחינות נמרצות,
ורוח באה
ומפזרת באכזריות חסרת מידות.
שוועה נפשי המפורקת:
משוך אותי,
פרוק מעליי
את עול הפיזור.
אַחֵד אותי עם עצמי.
שבור, שרוף, כבוש ובנה:
אחד נא,
אסוף נא,
מצא נא.
וכשאפנה לך את גבי,
אֶאַבֵד בתוכךָ
ואמצא את עצמי
מפוזר על כולך.
21.7.2015
No comments:
Post a Comment